פסק-דין בתיק ב"ל 1434-02-09

רקע כללי

1.         לפנינו תביעתה של גב' אטיאס קמי (להלן: " התובעת") להכיר בה כמי שזכאית לקבל קצבת תלויים לאחר ובעקבות דום לב  בו לקה בעלה מר דוד אטיאס ז"ל (להלן- המנוח"). לטענתה יש להכיר באירוע לב בו לקה בעלה המנוח,  ביום 24.4.08, כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה -1995, (להלן: " החוק").

2.         הנתבע דחה את התביעה במכתב מיום 18.11.08, בטענה ש"אין אפשרות לראות במותו כנובע מפגיעה בעבודה,מהסיבה ...נפטר כתוצאה ממחלה טבעית והשפעת העבודה על מותו,אפילו אם היתה כזאת,פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. מתח מתמשך אינו בגדר אירוע תאונתי"

להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו והשתלשלות העניינים כפי שהובאו בפנינו:

3.         המנוח  יליד שנת 1953.  בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבד המנוח כ-4 שנים במפעל "גדות" באמצעות חברת כוח אדם "מעוף" בתפקיד מסגר רתך.

4.         בתקופה של כשבועיים שלושה לפני שנפטר המנוח, פורסם בקרב כל עובדי מפעל גדות בחיפה, כי המחלקה בה עבד המנוח עומדת להיסגר. משכך, חששו כל עובדי המחלקה מכך שיפוטרו, מה שהוביל לדיבורים ושיחות בין העובדים על הסכנה  לעתידם ולמקור פרנסתם.

5.         אין חולק,כי הובטח למנוח על ידי הממונה הישיר שלו בעבודה, מר אמויאל, כי הוא לא יהיה בין המפוטרים, אלא יעבור לעבוד במחלקה אחרת במפעל ,היות והוא עובד טוב,חרוץ ומסור .

6.         התובעת סיפרה לחוקר מטעם הנתבע (נ/2), :

             " העניין החל בערך 3 שבועות לפני האירוע.

            יום אחד בעלי הגיע ואמר לי שיש כוונה לסגור את המחלקה שבה הוא עובד,אבל הוא לא היה מודאג ככ או לפחות לא שידר דבר כזה בגלל שהוא נחשב לאיש מקצוע מעולה שכל כולו היה לעבודה ובית  כל מי שהכיר אותו מספר עליו את זה.

            הוא אמר לי שהמנהל הישיר שלו מר אמויאל יהושוע הבטיח לו שהוא לא יפוטר וכי יועבר למחלקה אחרת כך זה נמשך כל התקופה עד הפטירה, הוא דיבר על כך מדי פעם אבל לא ככ יחס לכך חשיבות כי חשב שיש לו "חסינות".

            ואז אני זוכרת את היום שלפני הפטירה . הוא הגיע הביתה  ... נסער מאוד התיישב על הספה מרגע שהגיע ואמר לי שהוא חש שהעניין לא יסתדר כמו שחשב ואמר לי שחבר לעבודה,שאני לא יודעת מי הוא אמר לו שלא יאמין לאף אחד וכי יכולים להבטיח לו הבטחות כמה שרוצים אבל בסוף הוא יפוטר.

            הוא  היה נרעש ככ שאני מאוד מאוד פחדתי ואמרתי לו כדי להרגיע אותו שלא ידאג כי הוא איש מקצוע מעולה ותמיד יוכל למצוא עבודה אבל זה לא הרגיע אותו ולא הפסיק לדבר על זה.

            הוא היה  פעם ראשונה מאוד עצוב והראה סימנים של ממש פניקה מזה שהולכים לפטר אותו . סה"כ בעלי ז"ל היה אדם מאוד בריא ולא התלונן על בעיות .

            אני זוכרת שבאותו יום דיברנו ...אנחנו שוחחנו עד בערך 12.00 בלילה והכל היה בסדר חוץ מהעובדה שהוא דיבר על האירוע כל הזמן.

            בסוף הרגעתי אותו והוא הלך לנוח. אני המשכתי לדבר עם הבת שלי ואז אני זוכרת שבשעה 1.00 לפנות בוקר הוא פתאום הגיע אלינו לחדר תוך שהוא טוען שיש לו כאבים חזקים בחזה ובקש שאזמין אמבולנס..."

להלן עיקר טענות הצדדים :

7.          לטענת התובעת, למרות שבעלה המנוח,ידע ואף סיפר לה כשבועיים לפני שנפטר, כי המחלקה בה הוא עובד עומדת להיסגר, הוא היה רגוע בכל אותה התקופה עד ליום שנפטר ב-24.4.08 . לטענתה בכל אותה תקופה, בעלה הרגיע אותה, כי היה סמוך ובטוח בעצמו כי לא יפוטר, לאור הבטחת מנהלו הישיר,כי הוא יועבר למחלקה אחרת,היות ומאוד מרוצים ממקצועיותו ומסירותו לעבודה.

8.          לטענת התובעת, בכל התקופה ועד ליום שנפטר, היה בעלה רגוע ולא חשש שיפוטר. אולם, ביום 24.4.08, בעלה חזר נסער מהעבודה,וסיפר לה כי חבר מעבודה אמר לו שקיבל מידע ממקור מידע אמין, שאין כל סיכוי שיועבר לעבוד במחלקה אחרת במפעל כפי שהובטח לו, אלא הוא יפוטר תוך מספר ימים, וזה לטענתה,היה אירוע חריג בעבודה,ביחס לבעלה המנוח, מהווה "תאונת עבודה",כהגדרתה בחוק.  לטענתה, בעלה נפטר עקב ולאחר שחברו סיפר לו שהוא עומד בפני פטורים, שהוביל למתח נפשי וסערת רגשות,שהובילו למותו כעבור מספר שעות.

9.          מנגד טוען הנתבע, כי מהודעה לחוקר של חברו של המנוח,עולה בברור, כי מאז הידיעה על סגירת המחלקה,המנוח היה בדיכאון ובלחץ וכל הזמן דיבר איתו על כך, ולמעשה המנוח היה במתח ולחץ מתמשך במשך מספר שבועות מאז הידיעה על סגירת המחלקה ,מבלי שהתקיים אירוע חריג ביום הפטירה. מעדות הממונה הישיר של המנוח, עולה תמונה, לפיה האמין שהמנוח  ימשיך לעבוד ואף אמר לו זאת במשך כל התקופה לפני שנפטר .

10.        הנתבע טוען, כי ממכלול חומר הראיות עולה,כי אין כל ראיה לטענה,כי ביום האירוע הנטען ב-24.4.08, אכן ארע אירוע חריג כלשהו למנוח. אלא המדובר בטענה כללית של התובעת, ואין היא יכולה לתת פרטים על  האדם שלדבריה שוחח עם בעלה המנוח ביום פטירתו,שלטענתה הודיע לו את הידיעה שהובילה לתחושות שחש.

11.        לדידנו, השאלה העומדת בפנינו היא, האם הוכח שארע למנוח אירוע תאונתי חריג בעבודה, ביום 24.4.08 . לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי ונבחן את הראיות שהובאו בפנינו.

דיון והכרעה